המטרה והמהות מניעים


“אני מחייכת אני כבר כותבת”

 מרץ 2013: “אני כבר נמצאת בתוך התהליך המכונן והמשמעותי של חיי, בנייה וארגון של שגרה חדשה. לומדת, משתדלת להבין ולהפנים שהתהליך המטלטל שאני מדברת עליו, לרעש האדמה הזה – יש שם. כמו שלכל רעש אדמה שהופך סדרים ומחרב עולמות, מעניקים באופן מוזר, מין שם יפה שכזה, שיהיה קל לזכור, גם לרעש שלי, לאדמה שרועדת תחת רגליי יש שם, שם קצר וקולע שקל לשנן ולזכור…”  be_happy_for_this_moment

להמשך קריאת  השורות, שהינו הפרק השני בכתיבתי אתם מוזמנים לקרוא בקישור: “למציאות (שלי) חוקים משלה – מודל ללמידה והישגים”. בשלב זה…התמקדתי בפריסת פלטפורמה רחבה (שנבנתה ללא מאמץ) עבור מטרה בלתי נתפסת שהוצבה מולי – התמודדות עם הכלת המונח –”חולה” ועם עצם היותי ממותגת – “החולה”. עולמות התוכן והמונחים שהיו זרים לי בפאן האישי – הפרטי, אילצו אותי להתמודד ולהתחכך בהם, בכל יום, חרף הזרות. לא ערערתי ולא חזרתי בי באשר לגישה החורצת שקבעתי. האחריות המלאה למיצוי תהליך ההבראה – בידיי. המשקל רב. הצבתי מחוייבות ראשונה ועיקרית, לצאת מהמערבולת שנשאבתי לתוכה. בגישה זו מצאתי את עצמי פועלת ללא הצבת תנאים וללא הנחות. חדה ומגובשת. המילה – “לא”, אינה מצוייה – what so ever במעגל ההתמודדות והאתגרים שהצבתי לעצמי לאורך השנים. גיבשתי תשתית יציבה מבוססת ידע, ניסיון וחוויות, משפחה נהדרת ותומכת, חברים קרובים ומסורים ומספר רופאים יקרים איתם רקמתי מערכות קשרים מקצועיות – חבריות בשנות עבודתי ובחרו ללוות אותי בעת הכל כך קריטית. לשמחתי, גם עם צוות הרופאים המלווה אותי מיומי הראשון ויהיה איתי בשלבי התהליך, למדתי לקשור ידידות שאיננה מובנת מאליה.

זהו מהלך המאלץ אותי לסגל הרגלים והתנהלות חדשים שהובילו למיצוי של דפוסי חשיבה ועשייה – שונים ממה שהרגלתי עצמי. ההחלטות שהוצבו, נטולות רגש ככל שהיו – שירתו נאמנה את המטרה ובעיקר אותי.

  “למציאות (שלי) חוקים משלה – מודל ללמידה והישגים”.

 ליאור לנגר ן פיתוח מצויינות בניהול

Advertisements