ודאי שמתם לב שלרובינו דפוס התנהגותי מאפיין -”לאתגר את עצמינו, להציב רף גבוה”. אנו מגדירים מטרות: לנהל את היום שלנו, להתחיל להתאמן לריצת המרתון… החלטנו להניע לעשייה. ועם זאת ולמרות שהערכנו את מידת היכולת והמשאבים שלנו וטבועה בנו המוטיבציה, איננו מצליחים לשמור על עיקביות, האחריות שלקחנו על עצמינו הוחמצה, והפרוייקט מסתכם ככישלון. ישנה סיבה שאנו לא מצליחים למקסם תהליכים ותוצאות. חישבו, מסיבה שאיננה ברורה ואיננה מבוססת, לרוב אנו מתמקדים בחוויית ההישג, נוטים לבחון בעיקר את התוצאה ופחות את מכלול השלבים של התהליך. משמעות הדבר, החמצה של ניתוח תהליך מונחה מרכיבים פרודוקטיביים ומרכיבים דסטרוקטיביים ושרטוט גרף למידה והפיכתו למודל ההצלחה.
דילמה: מדוע רובינו מתעקשים לפעול בגישת “הכל בשליטה”, חוזרים ונפגשים עם מהלכים קודמים, לא פתורים (ונוטים לחזור על אותן טעויות)?
תכנון. במודלים של החינוך ההורי, הממסדי והצבאי שלנו, הושמו דגש ומיקוד על קביעת מטרות והצבת אתגרים אישיים וחברתיים. חונכנו להיות היישגים What so ever. האם חונכנו לאבחן את המשאבים והצרכים ולתכנן את המהלכים ? כאשר אנו עומדים בפני קבלת החלטה, אנו מגדירים קריטריונים ומגבשים תהליך שהינו תוצאה של חשיבה לוגית, ריגשית ואינטואיטיבית; למעשה אנו עסוקים בתכנון.
הליך תכנוני מלווה כל פעילות ומהלך יומיים ושגרתיים ומנחה את כל הפעילויות והמהלכים העסקיים עפ”י 
המטרות והיעדים שהוגדרו מראש. תכנון הינו תהליך מכוון, דינאמי ומושפע ממהלכי הסביבה/השוק, מקשר בין ידע טכני/תיאורטי/מדעי לבין העשייה. תכנון מגדיר זמן, את המשאבים והפעולות הנדרשות וסדרי עדיפויות. תכנון מגדיר תזמון הביצוע, משתנים הדדיים בתהליך, מציג את האלטרנטיבות והמשאבים הנדרשים בכל שלב, בוחן את כדאיות המטרה ומתמקד במדדים המעידים על והאם התהליך נכון או שגוי.
הנטייה שלנו לתכנון לא סביר. מדוע פרוייקטים לוקים בתכנון כושל, בחוסר תכנון, מדוע נוצר פער בין הרעיון לביצוע? האחריות למניעת כשל תכנוני מוטלת על היוזמים ומקבלי ההחלטות של הפרוייקט. כאשר חל כשל בזיהוי הצורך, איסוף המידע אינו מקיף, התכנון והחשיבה האסטרטגית לא מציאותיים ולא סבירים, נקבעת הערכה שגוייה של מכלול המשאבים וכמו כן חיזוי התוצאות שגוי, הרי שזהו כשל ההליך התכנוני.
ניהול זמן כושל: שגרת עבודה עמוסה ופעילות non-stop דחופה, מונעים ממנהלים המצויים במרוץ יומי ושקועים במתן פתרונות זריזים, לזהות את הצורך הראשוני שהוא קביעת מסגרת זמן מוגדר להכנה של הליך תכנוני אופטימלי לטווח הקצר והארוך. ניהול נכון של זמן דומה ל- “השקעה מניבה” המקדמת את הפעילות העיסקית לעשייה רווחית.
אופטימיזציה (מיטוב). תכנון ותכנית אסטרטגית המותאמים למטרות ויעדים, בונים מסגרת ותהליך להשגת תוצאה המקרבת להצלחה. נשאלת השאלה, כיצד ניתן לייעל ביצוע ואיכות של תכנית פעולה? אופטימיזציה. מדובר בתהליך – פעולה המתבצעת לשם השגת התוצאה המייטבית (האופטימאלית) תוך בחינת חלופות בהתאם למטרות והיעדים שנקבעו. בתהליך האופטימיזציה מעדכנים את לוחות הזמנים, את המשתנים והמשאבים, את סדרי העדיפויות ומדדי ביצוע, לעיתים נעשה שימוש בידע קודם המספק משוב לאורך שלבי הפרוייקט וכמו כן מתבצע אומדן מנהלים לפיו קובעים את המשך התקדמות הפרוייקט עד להשלמתו. לסיכום, תכנון אופטימלי תוך ראייה כוללת, בקרה וניתוח של סך הכלים בכל שלבי הפרוייקט, מהווים בסיס להתקדמות עיקבית להצלחת פרוייקט.
